מיתוג סטייל אוקינאווה

מאז שפצחתי בקריירה אי שם בסוף המאה ה-19 ועד שיצאתי לעצמאות יצא לי לעבוד בשבעה ארגונים. היו לי פרקים ארוכים (8 ו-6 שנים) אבל גם פרקים קצרים (של שנה). הצלחות אדירות וכשלונות מפוארים. וכשיש רגע של פרספקטיבה, אני שואל את עצמי מה הפך את הארגונים שנשארתי והצלחתי בהם לכאלה שאני עד היום גאה בהם? במה הם היו שונים מאחרים שמהם העדפתי לחתוך די מהר?

או בקיצור: מה הופך ארגון לכזה שגורם לך להישאר?

למרות שזה מה שעולה לכם בטח לראש, למרבית האנשים התשובה לא תהיה: "ליטרים של כסף". יש מיליון מחקרים שמראים שהתמורה הכספית היא חשובה, אבל היא ממש לא תכלית הכל. ופעמים רבות דווקא אנשים שהגיעו לארגון "בגלל שמשלמים מצוין", הם הראשונים לעזוב.

כדי לענות על השאלה, איכשהו אני שוב חוזר לגרף הזה:

כתבתי על זה כבר פה בעבר, אבל ארבעת המעגלים האלה שמתחברים לאיקיגאי (תכלית החיים ביפנית) מלווים אותי כבר שנים. תורת חיים שלמה שמתמצית בכך שאדם מוצא את תכלית חייו כאשר הוא מוצא את המפגש בין ארבעה מעגלים: הדברים שהוא אוהב לעשות, הדברים שהוא טוב בהם, הדברים שהוא יכול להתפרנס מהם, ודברים שהעולם זקוק להם. לפי התפיסה הזאת, כל עוד אדם לא מוצא את המפגש בין הארבעה, הוא תמיד ירגיש חסר נוחות. משהו שם לא יהיה שלם. רק שהוא ימצא את המפגש בין ארבעתם הוא ימצא את האיקיגאי שלו.

אז למה אני חוזר לזה ומה זה קשור?

אתה יכול לעבוד בחברה באמת מצויינת. מנוהלת, משקיעה בעובדים בלי גבול, יודעת לתגמל ומביאה תוצאות עסקיות משובחות. אבל הטענה שלי היא שאם כל מה שמעניין את החברה זה לעשות כסף, יש סיכוי טוב שהיא תתקשה לשמר את העובדים שלה לאורך זמן. רגע? זאת לא המטרה של כל גוף עסקי? כן, ברור. אבל יש חברות שיש להן תכלית גדולה יותר. משהו שהן רוצות להשיג, לשנות בעולם, להיות גורם משפיע. ודרך זה כמובן לעשות המון כסף. אלה חברות שיש להן איקיגאי.

כן. מה שאיפשר לי להתחבר לחברות שבהן הצלחתי היא שהייתה לחברה תכלית שהייתה גדולה יותר מהתוצאות הכספיות שלה. היא התאפיינה בחבורת אנשים שעבדו ביחד כדי לנצח, כדי לייצר השפעה, כדי לייצר שינוי בעולם. כדי להיות משמעותיים. ולאו דווקא מדובר על "למצוא תרופה לסרטן". גם מטרות הרבה יותר צנועות עושות את העבודה. וכאשר כפרט אתה מתחבר לתכלית גדולה יותר, ומרגיש שיש לך את היכולת להשפיע על השגתה, שם קורה הקסם.

את התובנה הזאת אני מנסה לקחת כשאני לעשות עבודה של אסטרטגיה מותגית.

אני חוזר לתרשים של האיקיגאי ומנסה להחיל אותו על ארגונים (הרי גם ארגונים הם אוסף של אנשים עם מטרה משותפת. לא?). ארגונים מוצלחים הם ארגונים שיש להם תכלית קיום. כן, יש שם את המעגל של לעשות כסף (ובסוף, כמה כסף זה מספיק, זה כבר עניין אינדבדואלי). אבל יש מעגלים נוספים. וכשאני נפגש את בעלים של חברות ועם מנכ"לים אני מנסה להבין מה האהבות שלהם. מה מדליק את אצלם את התשוקה. אני מנסה להבין במה הם והארגון טובים. איזה מקום הם היו רוצים שיהיה לארגון שלהם בעולם הזה. איזה השפעה הם רוצים שתהיה להם? ובקיצור לשרטט את תכלית הקיום של הארגון.

וכשיש לנו את זה, וכשזה משהו אמיתי (ולא סיסמאות ריקות מתוכן שכתב משרד פרסום על קיר בחדר הישיבות), אז האנשים הנכונים מגיעים וכולם מסתנכרנים סביב המטרה המשותפת. וככשהלב נמצא במקום הנכון, גם התוצאות העסקיות לא מאחרות להגיע.

כן, האנשים של אוקינאווה מולדת האיקיגאי לא חשבו על שיווק, על חברות או על ברנדינג. אבל אולי בלי כוונה הם המציאו את מודל המיתוג הטוב ביותר בעולם.