בתחילת שנות השמונים התחילו להיכנס לשימוש בתעשיית המוסיקה מכונות תופים, שסימנו את לידתה של המוזיקה האלקטרונית. המכונה, כשמה כן היא, אפשרה לנגן תפקידי תופים, ללא מתופף. ה-TR-808 של חברת Roland הייתה אחת ממכונות התופים הראשונות שאפשרה ממש לתכנת תפקידי תופים, ובאה לתת פייט למכונה מתחרה ויקרה שהתאפיינה בשימוש בסמפלים חיים (ה Linn Lm-1 אם אתם ממש מתעקשים לדעת).
ה- TR-808, שהסתפקה בשימוש בצלילים סינתטיים זכתה לביקורת קשה, על כך שהתופים נשמעו לא אמיתיים ומלאכותיים, והייתה לכישלון מסחרי מהדהד. אחרי ייצור של 12,000 מכונות, רולנד הודעה שתפסיק לייצר את ה-808.
המכונות הכושלות התחילו להסתובב בשוק ולהימכר במחירי רצפה ($100 במקום $1,200) כך הן התגלגלו לשימוש בשכונות האפרו-אמריקאיות, שם התחילו לעשות בהן שימוש בימים הראשונים של הראפ, דאנס והיפ הופ. הביט הייחודי שהמכונה הפיקה ביחד עם היכולת לעשות הפקות זולות הביאו לאימוץ מאסיבי של ה-808, ולמעשה הפכו לצליל המזוהה ביותר עם עולמות הראפ. ה 808 הפך לקול של קהילת השחורים או כמו שאמר אחד מהמאמצים המקדימים "להם היו גיטרות ותופים. לנו היה את ה-808". משם הדרך למיינסטרים הייתה קצרה.
היום ה-808 הוא כלי בסיסי בכל הפקת היפ הופ (ולא רק), והפך לשם גנרי לצלילי קיק בס נמוכים. כשאתה מרגישים את הנמוכים הולמים על רצפת הריקודים, זה כנראה הסאבים של ה-808.
אה כן, ואם תרצו לרכוש היום את אחת מ-12,000 המכונות במקוריות, כדאי שתכינו משהו כמו $10,000….
אז מה אפשר ללמוד מהסיפור של ה-808?
יצירתיות מגיעה ממגבלות - לא היה להם גיטרות, תופים וקלידים. ואז התחילה היצירתיות. ככה גם באסטרטגיה. כשבוחרים מיקוד צר, שמרגיש שמגביל אותנו, זה המקום שבו הקסם מתחיל לקרות.
להיות שונה זה לפעמים יותר חשוב מלהיות "יפה" - הצלילים ה"מכוערים" של ה-808 אפשרו לאפרו אמריקאים לסמן את התרבות השונה שלהם, ולייצר מוסיקה ייחודית בכל מובן ממוסיקת הדיסקו ששלטה בכיפה בתחילת שנות ה-80. עדיף להיות מבודל ו"מוזר" מלהיות עוד מוצר גנרי על המדף.
לך תדע - אסטרטגיה טובה תגדיל את ההסתברות להצלחה, אבל לפעמים המציאות חזקה יותר מתוכנית. הלקוחות תמיד יפתיעו אותך בשימושים שלא התכוונת למוצר שלך. היכולת להיות גמיש היא כל הסיפור.
כמה דוגמאות מוכרות לשימוש ב-808: